היסטוריה וחזון לעתיד


גם אגודת "עזרה למרפא" החלה את דרכה רק עם כוונה טובה. שאיפה אחת עמדה מול עיניו של הרב פירר שעד אז חבש את ספסלי בית המדרש.firer-history מצוקה של חבר לספל הלימודים להשיג מכשיר רפואי שלו נצרך כדי לסעוד את ביתו, נגעה לליבו והוא שינס מותניו לגייס את הממון להשגת המכשיר ואף דאג לייבאו באופן אישי כדי לחסוך את פערי העלויות שדרש הספק המקומי. כשהשמועה על עזרתו עשתה לה כנפיים ופנו אליו עוד כמה מידידיו בקשות דומות, הבין הרב שבעצם זוהי בקעה שכנראה הניחו לו להתגדר בה.

אחד מבני משפחתו הקרובה גם לקה בעת ההיא בליבו והרב החליט לקיים את שנאמר "במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש". הוא ליווה אותו להתייעצויות עם הרופאים ודרש להבין את כל המניעים שהנחו אותם בהמלצותיה. זו לא הייתה חקירה להבין למה כן, הוא רצה להבין גם למה לא. מה העדיפות של השיטה המוצעת על זו שנזנחה.
בסיום מתקפת השאלות הוא נוכח שלא תמיד הרופאים העלו בדעתם את הצד שכנגד, עבורו זו הייתה דוגמא למושג "קיבעון מחשבתי".

הדבר הטריד מאוד את מנוחתו, הייתכן שהשגרה הנוראה תפגע גם באלו המופקדים כשליחים להבאת המרפא למחלותינו ואולי טועים הם בדבר גורלי עבור התולה בהם את תקוותו לרפואה?
בעזרת ידידים המקורבים לרופאים, הוא הצליח לפתוח דלתות, לשאול ולשאול עוד לא רק מתוך צמא ליידע. זו הייתה חקירה שנועדה להלחם להשגת האמת.

כשהוחלט להטיס את קרוב משפחתו לניתוח בארה"ב (ואז עוד לא הייתה "עזרה למרפא" המיומנת בכך!) החליט הרב להצטרף. נכון הוא אינו דובר אנגלית אבל הוא מבין את שפתfirer-history2 הלב – אותו לב שההיגיון הבריא שותף בהחלטותיו. גם שם, בארץ הנכר הוא לא עשה לרופאים חיים קלים אבל הם למדו להכיר בטיבו של השואל והם למדו שגם להם כדי לשתף אותו בלבטיהם. קרובו החלים, אך מיד צצו עוד רבים שחשו כקרובים שהרי "כל ישראל - אחים" והוא רץ עבורם כמו שעה עבור בן משפחתו.

באחד מן הימים רופא דגול ביקש מהרב שיניח לו ויסגור את דלת חדרו מצידה האחר, הרב קם כדי לעשות זאת אך החליט לצרף לעזיבתו משפט אחד "אילו היפוקראטס היה מכיר אותך, הוא היה מתהפך בקברו" עבור הרב פירר שימש רופא זה כדמות למי שמפר את שבועת הרופאים שבה מצווים הם "טובתו של הנזקק לעזרתך תהיה תמיד נר לרגליך". הרופא ביקש מהרב פירר לשבת חזרה עמו וביקש להבין במה חטא?
השחה הייתה ארוכה ולחיצת היד בסיומה הייתה רק יריית הפתיחה לקשר ההדוק בין השניים במרוצת השנים.

כמות המכשירים הרפואיים שכבר הצליח הרב לאגור (לאחר שהנזקקים להם גמרו את השימוש בהם) לא הותירה ברירה, דירת ביתו צרה הייתה מלהכילם וביחד עם כמה ידידים מבית המדרש של חסידי בעלז, הוא שכר דירה צנועה ברחוב שד"ל בבני ברק.

חלפו הימים והשנים ואף היא נהייתה צרה והחברים שבינתיים התאגדו לעמותה רשומה, שכרו מבנה רחב ידיים ברחוב זוננפלד בבני ברק.firer-ambulance

שמעו של האברך הבני ברקי הצנום יצא למרחבים. חלקם של הפונים הגיעו בשיטת "חבר מביא חבר" והאחרים הגיעו בהפניית הרופאים שבעינם החדה קלטו את התופעה הנדירה. רכישת הציוד הרפואי הלכה וגברה ואף הוקם בית מלאכה שסייע בתחזוקת המכשירים (אז עוד הרכיבו את ההליכונים מברזל שנקנה וכופף לפי מידה שנקבעה...) ולאט לאט נפתחו מחלקות חדשות בהתאם ללמידת רחשי הלב של העם.

נרכש אמבולנס להעברת החולים ונרכש ציוד לשכפול צילומי רנטגן. נפתחו קורסים לעזרה ראשונה והוקמה המחלקה להטסת חולים.

שוב זו לא הייתה פינה שאליה מגיעים רק להתייעצות או לקבל מכשיר רפואי, עזרה למרפא הפכה מבלי להרגיש להיות עובדה על מפת הדרכים של אלו הזקוקים למגוון רחב של שירותים.

ההתעצמות לא קנתה את ליבו של הרב, הוא משיך להיות אותו "מיילך" מבעלז. אותה ענוותנות ואותה החלטיות. אותו חיוך שמסגיר את רצונו הכנה לסייע ואותה עקשנות להשגת טובתו של הפונה לעזרתו.

צוות המתנדבים גדל, תקציב הפעילות גדל ואילו ההכנסות לא הדביקו את הקצב ואז נחלץ לעזרה ר' אריה רייךfirer-Reich ז"ל, סוחר בני ברקי שהחליט ליטול על עצמו את עול הניהול הכספי והוא עשה זאת בגאון.

כמו רבים מזקני היהודים שחוו את אימי השואה, גם ר' אריה לא הרשה שום בזבזנות, ידו הייתה קמוצה אבל ליבו פתוח והוא הצליח להחדיר לאנשי האגודה הרבה יסודות לחיים, יסודות שעד היום מלווים את כולנו בניהולה של האגודה ומלווים את הגזבר הנוכחי הרב אהרן מילנר, לנווט נכונה כדי להפיק את המרב מכל תרומה.

בעזרה למרפא כל שקל שנתרם מוקדש במלואו למטרה שהתורם בחר בה. אין ראוותנות ואין בזבזנות, הכול נמדד בפלס מאזני הצדק.

כשהמבנה הרחב ברחוב זוננפלד נהיה צר, עמלנו קשות (תחת עינו הפקוחה של ר' אריה ז"ל) להשיג משכן חדש. משכן שיכיל את העשייה הגדולה ויאפשר את התוכניות הגדולות שהיו באמתחתו של הרב פירר.

בעזרת ידיד אמת, מצאנו מסילות לליבם של פסח ז"ל ורעייתו תבדל"א חנה צפורן ורכשנו ממר עבודי את המבנה והחצר הסמוכה לו ברחוב חיד"א וכאות להערצה להערכה רבה נאותה עיריית בני ברק להנציח על שמו של ר' אריה רייך ז"ל את הרחוב הסמוך למבנה שנקרא מאז רחוב "אריה רייך"

הקשר ההדוק עם משפחת ציפורן טומן בחובו גם סיפור חיים מרטיט.

פסח ז"ל, התנה את מתן תרומתם הנכבדה לרכישת הבניין בקבלת אישורו של הטאבו על העברת שמה של "עזרה למרפא" כבעלת הבניין. כמו תמיד, הליך זה היה מלווה בעיכובים עד שהגיע היום המיוחל ומשלחת של האגודה נסעה לביתם של ציפורן כדי להציג את המסמך. פסח ורעייתו העניקו במגביל את ההמחאה המובטחת בנעימות ובחיוך שעד היום לא נשכח מאתנו.
באותו לילה השיב פסח את נשמתו לבוראו.
יהי זכרו ברוך!


בבית החדש של האגודה הורחבו השירותים, נרכשה מערכת וידאו קונפרנס והותקנה בחדר מיוחד שהוכשר לכך. הורחבה המחלקה לטיול בילדים חולי הסרטן ומחלקת השאלתfirer-zipporen הציוד הרפואי הורחבה ללא הכר.

אך בכך לא היה די. גם חלומו של הרב להקים את המרכז השיקומי החל לקרום עור וגידים ולמגינת ליבנו, ר' אריה רייך שלם רבות להקמתו של המרכז לא הספיק ליהנות מעמלו ורק אלמנתו הגב' חיה רייך הייתה עמנו בטקס הפתיחה החגיגי שנערך ועד היום היא מתנדבת בו כחלק מהצוואה הלא כתובה של בעלה המנוח.

הקמנו חדר הרצאות לאפשר את הקמת היחידה לחינוך והדרכה רפואית וזכינו לפתוח את "המועדונית" לילדים היקרים עם הצרכים המיוחדים בקומת המרתף שהוכשרה לכך ופתחנו את המחלקה לחוות דעת שנייה מרופאים בכירים בארץ ובעולם ואף הקצנו חדר ורתמנו איש מקצוע כדי לקבל את כל אלו הזקוקים לייעוץ בניסיונותיהם לצלוח את ים הביורוקרטיה בעמידתם על זכויותיהם מהביטוח הלאומי .

רכשנו עוד ועוד אמבולנסים ורכבי "נכונית" להסעת הנכים והילדים כדי שנוכל להשיב בחיוב לנזקקים לשרות זה ואז פתחנו את "הארוחית", פנינה של חן לילדים בריאים שהוריהם או אחד ממשפחתם נפל למשכב. "הארוחית" לא נועדה כשרותי שמרטפות. "הארוחית" מעניקה את חום ותשומת הלב לנפשות הילדים שכל כך סובלים ממחלת הוריהם, רק את זה עושים שם וזה הרבה מאוד!

ומה הלאה בעזרת ה'

  • התוכנית הגדולה לעתיד היא – לשמר את העבר.
  • לייעל את השירותים ולהעניק לפונים את התחושה שהם לא לבד במערכה הגדולה הניצבת לפניהם.
  • לטעת בהם תקווה ולחזק את רוחם השבורה כדי שנוכל אנו לראות שהסרנו דאגה מפנים מיוסרות והצלחנו לאחות את קרעי הלבבות השבורים.
  • ויש לנו עוד תוכניות רבות.
  • להקים מבנה נוסף שיאפשר את הרחבת המועדונית, הארוחית ומרכז היום השיקומי. להקים מוסד סיעודי לקשישים שעדיין לא קיבלו את "הקוד" של משרד הבריאות המזכה אותם באשפוז סיעודי ולהקים בריכה טיפולית לאלו הזקוקים לכך שאינם יכולים ליהנות מהשירותים הניתנים לציבור שאינו מתנזר משחייה שאינה נפרדת.

אלו התוכניות העכשוויות ממש אבל באמתחתו של הרב פירר תוכניות רבות מלמידת זעקת הציבור ובעזרתfirer-zipporen03הנותן לייעף כח ובעזרתכם ידידנו היקרים נעשה ונצליח!

fire-zipporen02